<h1>פסקי ריא"ז — ע"ז</h1>
<h2>דף יח.</h2>
כל האיסורים מצטרפים זה עם זה לאסור בקדירה, שאם נפל בקדירה חלב של שחוטה ושומן נבילה, או תבלין ערלה, ותבלין של כלאי הכרם, ואין שיעור באחת מהן לאסור, ויש שיעור בשניהם כדי לאסור הרי אלו מצטרפין לאסור. וכן בשאר האיסורין. עכבר שנפל לחומץ או לשיכר, אע"פ שהעכבר הוא מאוס ובני אדם בדילין ממנו, חוששין שמא מתוך חוזקו של חומץ ושל שיכר אין טעמו פוגם בו. לפיכך הוא אוסר עד ששים, שסתם נתינת טעם הוא בששים. נפל בשאר משקין הרי טעמו פוגם בהן ואינו אוסר כל עיקר. ויש גאונים אומרים שהוא אוסר בשאר משקין עד אלף. ואין שיטת התלמוד כדבריהם [כמו שביאר מורי זקיני הרב] בפסקיו. וכן שיטת המורה כדבריי.
<h2>דף כ.</h2>
תלוש ולבסוף חיברו הרי הוא כתלוש. לפיכך המשתחוה לבית אסרו.
